iGagosian · Chelsea
הציורים והפסלים האחרונים שגיאורג בזליץ השלים, באוצרותו של Richard Calvocoressi, בכתובת 555 West 24th Street; התערוכה הראשונה של Baselitz בגלריה מאז מותו באפריל.
תצוגה מקדימה: נכתב לפני פתיחת התערוכה
בשניים מהציורים נראים תלמידי בית ספר עומדים בשורות מתחת לכרזה שעליה נכתב Ein Volk, Ein Reich, Ein Führer. הכרזה נתלתה מחוץ לבית הספר ב-Deutschbaselitz, שם לימד אביו של Baselitz והמשפחה התגוררה בזמן המלחמה. זהו זיכרונו המוקדם ביותר של האמן, ואף אחד משני הציורים לא הוצג קודם לכן.
Baselitz מת באפריל, והוא עצמו הגה ועיצב את התערוכה, סביב ציוריו האחרונים שהושלמו. בשאר הציורים, הטו את הראש: הזוג המצויר בקווים שחורים דקים על רקע זהב הוא Baselitz ואשתו Elke, כשהם הפוכים; אצל כל אחד מהם מופיע כתם צבע עז, במרקם אימפסטו, שהוא כינה "Willem de Kooning שלא במקומו". מוצגים גם שני פסלי ברונזה מונומנטליים, ובהם הפסל האחרון שלו, Strawinsky: דמות יושבת שגובהה יותר משבעה רגל, ראשה וגפיה קורסים בעוד גופה נשאר זקוף.
הכניסה חופשית, בכתובת 555 West 24th Street, מיום שלישי עד שבת, 10:00–18:00. קבלת הפנים לרגל הפתיחה תתקיים ביום חמישי, 12 בנובמבר, בין 18:00 ל-20:00; התערוכה תוצג עד 23 בינואר.
Meine Schule, die Jungs and Meine Schule, die Mädchen (2026)
בציור אחד בנים, ובאחר בנות, עומדים מול הדגל הנאצי שנתלה על בית הספר של אביו בימים כמו יום הולדתו של היטלר; אף אחד מהם לא הוצג קודם לכן.
Strawinsky (2026)
הפסל האחרון שלו: דמות יושבת מברונזה בציפוי פטינה לבנה, שגובהה יותר משבעה רגל, מתוך עיצובי הבובות שלו ל״סיפורו של חייל״; הגו זקוף, ואילו הראש והגפיים קורסים.
1965 (2024)
פסל ברונזה מונומנטלי שני, בעל אותו מרקם מחוספס ומזמין למגע אך כהה, המבוסס על דמותו של Baselitz עצמו בדיוקן הקבוצתי של ארבעה חברים שצייר A. R. Penck בשנים 1964–1965.
ציורי הזהב
Baselitz ו־Elke, הפוכים, בקווים שחורים דקים דמויי דיו על רקע זהב; כל אחד מהם נקטע באשכול של צבעי אימפסטו ססגוניים, שהוא כינה ״Willem de Kooning שלא במקומו״.