iMuseo Teatrale alla Scala · Centro Storico
חמישים שנה לאחר מותו, תלבושות, רישומים, תצלומים ומסמכי ארכיון משחזרים את הפקותיו של ויסקונטי בלה סקאלה, מלה טרוויאטה של קלאס ב-1955 ועד למחזור הטבעת שלא זכה לממש.
באביב 1954 הסירה לה סקאלה בלט של ויסקונטי מתוכניתה, לאחר החזרה האחרונה: המנהל חשש מתגובת הקהל למראה אופניים על הבמה. שנתיים לאחר מכן עלתה האופרה Mario e il mago, על פי סיפורו של תומאס מאן, ומוקדש לה כאן חדר משלה. מאז מילאנו השלימה עם האופניים – ועם מתקני החניה של BikeMi.
שבעה חדרים במוזיאון, בספריית Biblioteca Livia Simoni, עוקבים אחר שמונה ההפקות של ויסקונטי בלה סקאלה, רובן עם מריה קאלאס. המוצגים לקוחים כמעט כולם מארכיון התיאטרון עצמו: רישומים, עיצובי תלבושות, תצלומים, אביזרי במה, גזרי עיתונות ותלבושות שלבשה קאלאס. אפשר לשמוע את הפרלוד ואת מחיאות הכפיים בערב הבכורה של לה טרוויאטה מ-1955 – הפקה שלא קיים ממנה סרט. מוצגות כאן גם הפקות שלא הגיעו לבמה: פלסטף שטוסקניני ביקש להעלות, ומחזור הטבעת של ואגנר שהמחלה מנעה את ביצועו.
כדאי להגיע בשביל בית האופרה, לא בשביל הקולנוע. ב-Il Giornale della Musica כתבו שחלל הספרייה צפוף לתערוכה בסדר גודל כזה. המוזיאון פתוח מדי יום בין 9:30 ל-17:30; הכניסה האחרונה ב-17:00.
לה טרוויאטה מ-1955 – להאזין לה
חפשו את המיצג שמשמיע את הפרלוד ואת מחיאות הכפיים מערב הבכורה – כך תוכלו להתקרב יותר מכל להפקה שלא קיים ממנה סרט.
תלבושות הבמה של קאלאס
תלבושות שלבשה קאלאס בהפקות ויסקונטי מוצגות במרחק צעדים ספורים מרישומי ההפקות, ובהקלטות שבים ונשמעים קולות מן התיאטרון.
Ifigenia כציור פרסקו של טיפולו
בחדר המוקדש ל-1957, עיצוביו של Nicola Benois מלבישים את הזמרים בתלבושות שהועתקו מפרסקאות של טיפולו, משום שויסקונטי רצה שהאופרה תיראה כאילו פרסקו קם לתחייה.
הגעתם בשביל סרטיו של ויסקונטי: התערוכה עוסקת רק בעבודתו לבמה בלה סקאלה.