iTate Modern · Bankside
רטרוספקטיבה סוחפת הפורשת שבעה עשורים של יצירות קינטיות ואינטראקטיביות, הכוללת פסלי אור ותמונות גיאומטריות שהופכות את הצופים לחלק פעיל מהעבודה.
ציור אחד מ-1959 נראה תחילה, במילותיו של ה-Observer, «לא כמו שום דבר אחר מלבד מפת שולחן משובצת» – ואז מתחיל להבהב. בהמשך אפשר ללכת מאחורי מסך פרספקס אדום עם להבים מחזירי אור ולראות את הצללית של עצמכם מתפרקת לרסיסים.
Le Parc, שמת במאי, בן 97, ימים ספורים לפני פתיחת התערוכה, מוצג כאן עם יותר מ-60 עבודות משבעה עשורים, בקומה 4 של Blavatnik Building. התערוכה נעה מציורים אופטיים בשחור-לבן, דרך חדרים של אור בתנועה ועד חדר משחקים עם עבודות המופעלות בלחיצת כפתור, ומסתיימת בצבע. אחרי שנים של שלטי «נא לא לגעת», זו התערוכה של Tate שרוצה שתלחצו על הכפתורים.
ה-Guardian מצא אותה «כיף פרוע ומשמח»; Alastair Sooke מה-Telegraph כינה אותה «פחות בית שעשועים, יותר מעבדה של רעיונות». החיסרון הוא החדר האחרון, שה-Observer מצא «קיטשי», כמו «עטיפות אלבומי רוק מתקדם משנות השבעים». כרטיסים: £15 (£13 בהנחה, £5 לבני 16–25 במסגרת Tate Collective); פתוח עד 21:00 בימי שישי ושבת.
Continual Light Cylinder (1962)
מנסרות, מראות, מנגנוני סיבוב ונורות מטילים סביב מעגל עצום את מה שה-Observer כינה «זוהר צפוני שמשתנה ללא הרף».
Vibrating Light, Tulles
תריסים מסתובבים, וילונות רשת ומראות באורך מלא יוצרים פסי אור, והתחושה היא כאילו נמצאים בתוך כלוב שמטלטלים מעלה ומטה.
Screen with Reflective Blades
עברו מאחורי מסך הפרספקס האדום, והצללית שלכם מתפצלת לשורה של רסיסים.
חדר המשחקים
לחיצה על כפתור גורמת ל-Ribbons in the Wind לפרוש את הנייר שלו בתנועות לא צפויות, בעוד Transformable Face משנה את צורתו בעזרת מגנטים.
Blue Sphere
היצירה מקרינה על הקירות ועליכם קווים של אור שנראים כמו אדוות, אך Studio International מצא שהחדר המרובע צר מדי להסתובבות.
אתם מחפשים התבוננות שקטה: רבות מהעבודות הן משחקים המופעלים בלחיצת כפתור, והמבקרים מתקבצים סביבן.
ה-Observer כינה את התערוכה «אמנות לכל המשפחה», והילדים יכולים ללחוץ על הכפתורים שמפעילים את העבודות בחדר המשחקים. Tate מציע גם סיור משפחתי בתערוכה.