iGropius BauKreuzberg
כ-130 עבודות העוסקות בהגירת עבודה, גלות, דיור, גזענות וסולידריות ב-Kreuzberg מאז תקופת "עובדי האורח" – מיצירות היסטוריות שהוצגו לעיתים נדירות ועד לעבודות חדשות שהוזמנו במיוחד.
עוד לפני שנכנסים ממש, ילד מקבל את פניכם. Kind של Vlassis Caniaris (1980) לובש סוודר צמר משובץ בירוק וצהוב ומכנסי ג'ינס מתרחבים. בצמיג הקדמי של אופני ה-Bonanza שלו אין אוויר, ראשו עשוי מסגרת תיל מגולגלת, וטחנת הרוח שבצעצוע שבידו המושטת חדלה להסתובב.
כ-130 עבודות של יותר מ-40 אמנים ממלאות אחת-עשרה גלריות נושא בקומה הראשונה. בין הנושאים: כתיבת מכתבים, הפוליטיקה של מהגרי העבודה והרחוב כמגרש משחקים. רוב האמנים הגיעו למערב ברלין בשנות ה-70 וה-80, ויצירות מוקדמות שכמעט לא הוצגו תלויות לצד עבודות חדשות שהוזמנו במיוחד. מבקר של Berlin Art Link זקף לזכות התערוכה את האתגר שהיא מציבה לתפיסה שלפיה אפשר להבין את חיי המהגרים רק דרך עבודה ואפליה: כאן הם מציירים, מצלמים וכותבים זה לזה.
כדאי לדעת לקראת מה אתם נכנסים: הודעת התוכן של המוזיאון כוללת גזענות, אלימות והתאבדות. מחיר הכרטיסים: 15 אירו, 10 אירו במחיר מוזל. Gropius Bau סגור בימי שלישי.
Kind מאת Vlassis Caniaris (1980)
חפשו בכניסה את דמות הילד בסוודר צמר משובץ ובמכנסי ג'ינס מתרחבים, לצד אופני Bonanza עם צמיג קדמי ריק וראש העשוי תיל מגולגל.
Hopscotch מאת Vlassis Caniaris (1974)
דמויות אנושיות חסרות ראש, עם מזוודות, ניצבות סביב משבצות קלאס על הרצפה; על המשבצות כתובות מילים כגון Ausländerpolizei.
עובדי Siemens של Monika Sieveking (1973)
דיוקן קבוצתי של עובדי מפעל במעילי עבודה ובבגדי יום-יום. Sieveking ציירה אותם לאחר שראתה אותם אוכלים לצד המכונות, משום שלא היה במקום חדר הפסקה.
שני ספסלי הפארק של Sarah Haffner
ציור של שני ספסלים זה לצד זה: על אחד מודפס Nur für Arier, ועל השני חרוט Türken raus.
Analphabeten in zwei Sprachen (1975)
סרטה של Mehrangis Montazami-Dabui על ילדי עובדי אורח שאינם שולטים היטב לא בטורקית ולא בגרמנית מוקרן על מסך CRT קופסתי, מול צילומי הרחוב של Kreuzberg משלהי שנות ה-70 מאת Esther Friedman.
אתם מחפשים אחר צהריים קליל: הודעת התוכן של המוזיאון כוללת גזענות, אלימות והתאבדות.