iLeopold MuseumNeubau
הצייר Herbert Boeckl והפסל Hans Josephsohn, שמעולם לא נפגשו, בדיאלוג מרתק: תפיסות משותפות של הגוף, החומר והחיפוש אחר הצורה.
מבקר Der Standard כמעט יכול היה לראות את Hans Josephsohn מוציא טיח מדלי ומטיח אותו בדמות, אצבעותיו חופרות עמוק בתוך עורה. הציבו לצד זה את ציוריו של Herbert Boeckl, ותקבלו את הרעיון שביסוד התערוכה: לפעמים Boeckl סחט צבע ישירות מן השפופרת ועיצב אותו עד שהבד נראה כמו תבליט.
השניים מעולם לא נפגשו. Boeckl היה צייר אוסטרי (1894–1966); Josephsohn היה פסל שווייצרי (1920–2012), שזכה לגלריה ראשונה בגיל 80. יותר מ־80 עבודות בקומה -1 מציבות זו מול זו את ציוריו ורישומיו של Boeckl ואת עבודות הטיח והפליז של Josephsohn: מדמויות דמויות־מצבה, בעלות צורה גושית, מראשית שנות ה־50 ועד לגופי הפליז הכבדים מסביבות שנת 2000. נופי Boeckl נראים כמו גופים; דמויותיו השוכבות של Josephsohn נדמות לרכסי הרים.
Der Standard השתכנע מן הדמיון בין השניים, אך כתב שהסיפור שמאחורי הצבתם זה לצד זה מאבד מכוחו עם הזמן. בכותרת הביקורת נשאלה השאלה אם השקט והסטטיות גולשים לשעמום. כדאי לבוא בשביל המשטחים ולבחון אותם מקרוב. הכניסה עולה 19 אירו; סגור בימי שלישי. התערוכה מוצגת עד 10 בינואר.
Boeckl, Group at the Edge of the Wood (1920)
חפשו את Boeckl ואת אשתו הצעירה Maria, שצוירו בשכבות צבע עבות כל כך, עד שהבד נראה כמעט כמו תבליט.
Boeckl, Portrait of Josef von Wertheimstein (1921)
דמות המצטמצמת לכמה משיחות מכחול, ועולה מתוך מצע כהה ובוצי, כאילו – כלשון המוזיאון – מתוך בוץ קדמוני.
דמויות הטיח המוקדמות של Josephsohn
דמויות קומפקטיות, דמויות־בלוק, מסוף שנות ה־40 ומראשית שנות ה־50, שהופשטו עד שהן מזכירות פסלים מצריים, יווניים ואטרוסקיים.
גופי הפליז של Josephsohn מסביבות שנת 2000
דמויות מאוחרות וכבדות, שעבורן הוסיף עוד ועוד שכבות טיח לפני היציקה, עם סימני אצבעות שנלחצו עמוק אל פני השטח.
חשוב לך סיפור חזק: Der Standard מצא שהנרטיב של הצבת השניים זה לצד זה מאבד מכוחו עם הזמן.