Leeum Museum of ArtHannam-dong, Yongsan-gu
סביבות עוטפות ורב־חושיות שיצרו אמניות חלוצות, ובהן Judy Chicago, Lygia Clark ו־Marta Minujin, ומשחזרות זרם רדיקלי באמנות שלאחר המלחמה, שנותר לא פעם מחוץ לקאנון.
כדי להיכנס ל־Red של Tsuruko Yamazaki, קוביית ויניל בגובה 3.6 מטרים התלויה 70 סנטימטרים מעל הרצפה, צריך להתכופף. מבחוץ היא הופכת לתיאטרון צלליות. היצירה משנת 1956, והיא הקדומה ביותר בתערוכה.
התערוכה משחזרת סביבות בגודל חדר שיצרו אמניות מחומרים כמו אור, צליל, פלסטיק וספוג. רובן הושמדו אחרי הצגתן הראשונה, ולכן נבנו מחדש על סמך תצלומים, רישומים ומכתבים. את התערוכה הגה Haus der Kunst Munich; ב־Leeum נוספה גם יצירתה של האמנית הקוריאנית Jung Kang-ja, Muche-jeon משנת 1970, שהממשלה סגרה אחרי שלושה ימים. ביצירה The House Is the Body של Lygia Clark חולצים נעליים. Feather Room של Judy Chicago מכילה כ־136 קילוגרמים של נוצות אווז, ולצדה כלי ניקוי בכניסה ליציאה: גלגלת להסרת מוך, מהסוג ששומרים למעילים שחורים, רק גדולה בהרבה.
כאן נכנסים אל תוך היצירות במקום רק להתבונן בהן. התערוכה מוצגת עד 29 בנובמבר ב־Black Box וב־Ground Gallery. הכניסה לחברי המוזיאון חינם, ואפשר להזמין מקום מראש.
סביבות חושיות שאפשר להיכנס אליהן, מעשה ידיהן של אמניות ובהן Judy Chicago, Lygia Clark ו־Marta Minujin, ששוחזרו מתוך זרם באמנות שלאחר המלחמה, שנותר לא פעם מחוץ לקאנון.
Tsuruko Yamazaki, Red (1956)
מבנה אדום מוויניל, בגובה 3.6 מטרים, תלוי 70 סנטימטרים מעל הרצפה. כדי להיכנס אליו מתכופפים; מבחוץ הוא מטיל צללים.
Jung Kang-ja, Muche-jeon (1970)
וילונות שחורים, עשן ואזעקות, ואחריהם קולה של האמנית, ששוחזר באמצעות בינה מלאכותית: ״אתם נמצאים עכשיו בתוך העבודה שלי״.
Judy Chicago, Feather Room (1966)
חדר לבן ובו כ־136 קילוגרמים של נוצות אווז, שאפשר לפזר או לשכב בתוכן.
Lygia Clark, The House Is the Body
חולצים נעליים, ואז עוברים במסלול בין כדורי גומי, חבלים ומראות, שנבנה סביב נושא הלידה.
Dream House
סביבה של צליל ואור רציפים מאת La Monte Young, Marian Zazeela ו־Choi Jung-hee, המוצגת באסיה לראשונה.
כמה מהחדרים מיועדים לכניסה ולמגע, ובעבודה של Lygia Clark משתתפים בגרביים או יחפים. במקורות לא מצוינת המלצה לגיל.