iWoodmere Art Museum · Chestnut Hill
הרטרוספקטיבה הראשונה של Woodmere ליצירתו של Moe Brooker (1940–2022), מראשית דרכו בריאליזם של שנות השישים ועד להפשטות דמויות טלאים בצבעי הקשת, המכוסות במשיחות מכחול קליגרפיות, לצד פסלים, אריגים וחומרים אישיים.
מישה ברוקר סיפרה ל־Chestnut Hill Local שזו הייתה הפעם הראשונה שבה רצתה לבכות כשנכנסה לתערוכה, "לא מעצב כי בכל הקירות תלויים ציורים שלו". אביה, Moe Brooker, צייר לצלילי מוזיקה, וכאן מוצגות יותר מ־40 מיצירותיו.
המסלול ב־Smith Hall של Woodmere מתקדם לפי סדר כרונולוגי. הוא נפתח בציורי הריאליזם האקדמי שצייר בשנות השישים, ובהמשך הצבע משתלט: כ־15 בדים גדולים בקומה התחתונה ו־30 קטנים יותר במרפסת, שדות טלאים בצבעי הקשת שחוצים אותם סימנים קליגרפיים רחבים. המוזיאון קושר בין הציורים לג׳אז, לאורות ולגרפיטי של פילדלפיה ולשמיכות טלאים אפרו־אמריקאיות. ספרי סקיצות, אריגים ופסלים חושפים את תהליך העבודה.
הכניסה עולה 15 דולר; לבני פחות מ־18 ולסטודנטים הכניסה חינם, ובימי ראשון היא חינם לכולם. סדרת ערבי הג׳אז של שישי בסתיו ב־Woodmere מעניקה לכל הופעה את שמו של אחד מהציורים בתערוכה. סיור אוטובוס ב־16 בנובמבר (30 דולר, 20 דולר לחברים) יגיע למרכז העיר, אל ציורו The Fruit of the Spirit, שאורכו כ־9 מטרים.
הרטרוספקטיבה הראשונה של Woodmere לצייר הפילדלפיאני Moe Brooker, מראשית דרכו בריאליזם בשנות ה־60 ועד להפשטות דמויות טלאים בצבעי הקשת, שוקקות משיכות מכחול קליגרפיות, לצד פסלים ואריגים. הכניסה חופשית בימי ראשון.
הריאליזם המוקדם
חפשו את James, ציור שמן על פשתן מ־1962, מתקופת לימודיו: המסלול נפתח בציור ריאליסטי, עוד לפני שמופיעים בו שדות הטלאים בצבעי הקשת.
המרפסת
בקומה העליונה מוצגים כ־30 ציורים בינוניים וקטנים, כהמשך ל־15 הבדים הגדולים שבקומה שמתחת.
What If, הקובייה
קובייה מופשטת שבתו, מישה, בוחרת כאהובה עליה, כי היא ממחישה עד כמה רחוק הפליג בדמיונו האמנותי.
הכניסה לבני פחות מ־18 חינם, כך שביקור משפחתי עולה רק את מחיר הכרטיסים למבוגרים — וביום ראשון לא עולה דבר.