iתערוכת הפתיחה ב־Maison Pompidou (50 rue Rambuteau) מציגה את לוח הצבעים המקודד של המרכז, שהפך מאז לאיקוני, ואת הגוונים זהב, כחול וחום שכמעט נבחרו במקומו, דרך מסמכי אדריכלות, תצלומים וחפצי עיצוב.
שבועות לאחר שאישר את התכנון, שלח משרדו של Georges Pompidou לשר התרבות שלו פתק: הדגם היה לבן, והוא רצה לצרף אליו אנשי צבע מוכרים. המקור מוצג בתערוכה. הרעיון שלו עצמו, בהשראת הליתוגרפיות של Braque, היה להשתמש בחום בהיר ובכחול. בעיר של אבץ אפור ואבן בז׳, הבחירה של הנשיא הייתה חום.
הביקור נפתח במאבק, בשנים 1971 עד 1977, באמצעות רישומים, תצלומים, מסמכים שלא פורסמו ואוסף חומרים. Vasarely רצה מסגרת בזהב ובכחול; אחרי לוח הצבעים הפופי הראשון של האדריכלים באו והלכו שש־עשרה הצעות. Piano ו־Rogers השיבו בקוד: כחול לאוויר, ירוק למים, צהוב לחשמל, אדום לתנועת אנשים וסחורות. Piano אומר כיום שהקוד הומצא כדי להגן על צבעי הפופ שלהם. בחדר השני הקוד יורד עד לשולחנות, למנורות, לדליים ולכיסא מחוטי הפלדה של Michel Cadestin.
זו תערוכת ארכיון על בניין, ללא ציורים. הכניסה חופשית, בכפוף למקום פנוי. התערוכה פתוחה מ־11:00 עד 19:00, סגורה בימי שלישי, ב־50 rue Rambuteau, עד 24 בדצמבר.
בלשכתו של Georges Pompidou ראו את הדגם הלבן כולו וזימנו מומחי צבע; Vasarely הציע זהב וכחול. אחרי שש־עשרה הצעות נבחרו כחול לאוויר, ירוק למים, צהוב לחשמל ואדום לתנועה. אין כאן ציורים, רק חומרי ארכיון.
הפתק ממשרד הנשיא
חפשו את הפתק המקורי ששלח משרדו של Pompidou לאחר שראה את הדגם הלבן כולו, ובו ביקש לצרף מומחים מוכרים לצבע.
כיסא Traîneau של Michel Cadestin (1976)
הכיסא, שנוצר עבור הספרייה הציבורית של הבניין, ניצב על שתי מסילות רציפות מחוט פלדה מגולוון, ויש לו כרית מושב ומשענת גב מעור.
חדר החפצים היומיומיים
שולחן, גוף תאורה, דליים וכבלים ממחישים כיצד האדריכלים החילו את קוד הצבעים עד לפרטי האבזור.
אם אתם מחפשים אמנות על הקירות: כאן תמצאו ארכיונים, רישומים, תצלומים וחפצים יומיומיים.