iCooper Hewitt, Smithsonian Design Museum · Upper East Side
מיצב הווידאו והסאונד האימרסיבי של Alexandra Daisy Ginsberg מחיה מחדש באופן דיגיטלי, באמצעות בינה מלאכותית ואפקטים חזותיים, קרנף לבן צפוני זכר שנכחד, ומעלה שאלה האם החייאת מינים היא תשובה מוצדקת להכחדה.
הקרנף מופיע תחילה בחדר לבן וריק כענן של ריבועים חומים ואפורים. במהלך לולאה בת שש דקות הוא לומד היכן נמצאים הקירות, וגופו וקולותיו הולכים ומתחדדים – מפיקסלים ליצור שנראה חי.
הוא אינו חי, וזו בדיוק הנקודה. סודאן, הזכר האחרון של הקרנף הלבן הצפוני, מת במרץ 2018, ומדענים שמרו את ה-DNA שלו כדי לאפשר אולי להחזיר את המין מן הכחדה. Alexandra Daisy Ginsberg השיבה במיצב הזה: הקרנה בגודל טבעי, ברוחב חמישה מטרים. התנהגותו של הקרנף מבוססת על מחקר של DeepMind על סוכני בינה מלאכותית, וקולותיו על צילומים נדירים של העדר האחרון. על מסך אחד רואים מין חוזר לחיים כסימולציה, ובמסך שני את מסלולו. השאלה של Ginsberg: "האם ראוי מבחינה מוסרית להחיות מין, כשמלכתחילה לא הצלחנו להשאיר אותו בחיים?"
העבודה מוצגת כחלק מתצוגת האוסף Design Across Time, ולכן הכניסה הכללית כוללת אותה: מחיר מוזל של 10 דולר למבוגרים בזמן החלפת גלריה בקומה העליונה, כניסה חינם למבקרים מתחת לגיל 18, ובכל יום בין 17:00 ל-18:00 משלמים לפי היכולת.
הקרנף שבפיקסלים
בתחילת הלולאה חפשו את הקרנף, שנראה כטשטוש של ריבועים חומים ואפורים. ככל שהוא לומד להכיר את החדר הלבן, דמותו מתחדדת והופכת לחיה שנראית מציאותית.
מסך הנתונים
במסך שני, לצד ההקרנה, מוצגים נתוני הניסוי: מסלול הקרנף והתפתחותם של תאי רשת, כשהוא לומד להכיר את המרחב שלו.
קולות העדר האחרון
הקשיבו לקולות הקרנף, שעובדו מתוך צילומי מחקר נדירים של עדר הקרנפים הלבנים הצפוניים האחרון.
אם אתם מחפשים תערוכה שלמה: זו עבודת וידאו יחידה בת שש דקות, המוצגת בתוך גלריות האוסף.