iMuseo Reina SofíaAtocha
התערוכה הסתיימה.
תערוכה מרכזית של האמן הקובני־אמריקאי Felix Gonzalez-Torres (1957-1996), שיצר מיצבים של ערימות סוכריות, ערימות נייר ומיצבי אור שעסקו באובדן, באהבה ובזהות בתקופת משבר האיידס.
אתר המוזיאוןערימה של סוכריות כחולות בעטיפות שקופות מונחת על הרצפה, ומשקלה האידיאלי 325 ליברות. המבקרים מוזמנים לקחת סוכרייה, והמוזיאון ממלא את הערימה מחדש. העבודה Untitled (Revenge) משנת 1991 היא שהעניקה לתערוכה את שמה. Gonzalez-Torres הציג אותה לראשונה במדריד, ובהמשך כתב על שובו לעיר, כמעט עשרים שנה לאחר מכן: "sweet revenge."
יותר מחמישים עבודות מוצגות בקומה הראשונה של בניין Sabatini: סוכריות שנשפכות, ערימות נייר, מיתרי תאורה, הדפסי משי ממוסגרים ווילונות חרוזים שאפשר לעבור דרכם, וחלקם נושאים נתונים ביו־רפואיים. העבודות הושאלו מ־Guggenheim, מ־SFMOMA ומ־Glenstone. ולרי מינדל מ־Flash Art קוראת את המכלול כאלגיה בהתהוות, לבן זוגו Ross Laycock, שמת ב־1991, וגם לגופו של האמן עצמו.
התערוכה ננעלת ביום שני, 12 באוקטובר; הכניסה חופשית לאורך כל היום. בשאר הזמן הכרטיסים עולים 12 אירו, והכניסה חופשית בימים שני עד שבת, בין 19:00 ל־21:00.
מיצביו של Felix Gonzalez-Torres – ערימות הממתקים והנייר וגופי התאורה – נוצרו במהלך משבר האיידס ועוסקים באובדן, באהבה ובזהות. זו תערוכת סקר מקיפה.
Untitled (Revenge), 1991
ערימה של סוכריות כחולות בעטיפות שקופות, במשקל אידיאלי של 325 ליברות, ההולכת ומצטמצמת כשהמבקרים לוקחים ממנה סוכריות ומתמלאת מחדש.
Untitled (Lover Boys), 1991
סוכריות בעטיפות כסופות, מלאי בלתי נדלה במשקל אידיאלי של 355 ליברות.
ערימות הנייר
ערימות מסודרות של דפים זהים, שחלקם מודפסים בביטויים קצרים או ברשימות של אבני דרך במאבק למען זכויות אזרח; המבקרים יכולים לקחת אותם איתם.
וילונות החרוזים
גדילים של חרוזי קריסטל שצריך לעבור דרכם; חלקם מציגים נתונים ביו־רפואיים על הגוף ועל מחלות.
הכניסה לבני ובנות פחות מ־18 חופשית תמיד, בהצגת תעודה בקופת הכרטיסים.
iCaixaForum Madrid
Museo del Prado
Museo del Prado